החלטה בתיק ת"פ 22214-04-12

אני מתירה את התיקון בנוסחו בכתב האישום המתוקן המוגש ומסומן במ/1.

בשלב זה אין פגיעה בהגנת הנאשם, גם בשל העובדה כי סעיף האישום המיוחס לו לאחר התיקון מקל עמו.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ט שבט תשע"ד, 20/01/2014 במעמד הנוכחים.

ע"ת/1 - גב' אליאנור אחרק - מעידה לאחר שהוזהרה כי עליה לומר את האמת וכי היא צפויה לעונשים הקבועים בחוק אם לא תעשה כן, לאחר שהתחייבה לעשות כן:

חקירה ראשית:

ש. ספרי לבית המשפט מה היה התפקיד שלך בזמן האירוע - חודש ינואר 2011.

ת. אני אחות במרפאה בקהילה בקופת חולים כללית ברח' יחזקאל בכפר סבא, בקפלן.

היום אני עובדת במרפאה אחרת - למפרט כפר סבא, גם של קופת חולים כללית.

אני עובדת כאחות בקופת חולים כללית 4 שנים, ותק של 28 שנים.

ש. ספרי מה קרה ביום האירוע.

ת. הנאשם הגיע לקבל טיפול ודרש שאני אחבוש לו את הידיים למרות שלא היה צורך, היו לו חתכים מיובש ואמרתי לו שאין צורך לחבוש, שצריך לשים משחה, והוא לא הסכים איתי ודרש ולפני כן הוא גם הגיע מספר פעמים גם כן באותה טענה, ימים לפני כן, אולי שבועות לפני כן, זה היה משהו שהוא היה עושה והיינו אומרים לו שאין צורך והוא דרש, והיו אחיות שכן עשו לו והוא אמר הן עשו, את לא עושה, כל מיני מניפולציות כאלה. הוא דרש שנחבוש לו את היד כי היו לו חתכים מיובש. הוא אמר שהוא רוצה שאני אחבוש לו, ואמרתי שלא צריך חבישה שצריך משחה שאפשר למרוח ושיפנה לרופא שלו ואם הוא רוצה שנחבוש לו הוא צריך להביא הוראה מרופא.

הרופא שלו זה ד"ר לבנון אולי, הוא רופא עצמאי, זה רופא ששייך לקופ"ח אבל מקבל עצמאי ולא יושב פיזית באותה מרפאה. הוא לא הסכים והתחיל לצעוק ולאיים עלי וכשביקשתי שיצא הוא לא אני זוכרת שהלכתי לחדר של מנהלת המרפאה שהיא הרופאה וגם שם הוא צרח, ואיים, וצעק, אני לא זוכרת מה, אני זוכרת שהסיטואציה היתה לא נעימה, עזבתי אותו בחדר, הלכתי לחדר אחר והוא הלך אחריי לאותו חדר. אח"כ יצאתי משם, אחד הרופאים הכניס אותי לחדר אחר, ד"ר נצר, אחרי שהוא שמע את כל הצעקות והסיטואציה, הוא פשוט הכניס אותי לחדר שלו ולא זוכרת הכניס אותי לחדר. 

ש. בחדר האחות בהתחלה למה יש צורך לצאת מהחדר.

ת. כי הוא איים עלי וצעק וצרח, ויש אנשים שצריכים להיכנס ואמרתי לו שזה הטיפול שהוא צריך, הוא לא רצה לצאת, ג9ם הרגשתי מאוימת, צרחות, צעקות, דפיקות, זה היה מזמן, אני זוכרת שלא היה לי נעים להיות לידו, היום הוא נראה יותר שפוף וכואב, לא כמו שהוא היה נראה אז.

ש. מה היה המלל שגרם לך להרגיש מאוימת?

ת. הוא קילל, הוא איים, לא זוכרת אם הוא יעשה לי משהו , לא זוכרת, אני זוכרת שהוא איים, ולא תעבדי פה, והוא ממש דיבר לא יפה. ואיים גם פיזית אני זוכרת שהוא או נתן מכה לא זוכרת אם בחדר שלי או של הרופאה, הוא לא נתן לי לזוז בחדר, הרגשתי איום פיזית, הוא כל הזמן היה צמוד אלי וצרח וצעק מול הפרצוף שלי ולא נתן לי לזוז.